עלוית אפורה Phylloscopus trochilis שחפית הקוטב Sterna paradisea קיווית מצוייצת <>עקב המכנסיים Vanellus vanellus <>Buteo lagopus צפרים לילית השלג Nyctea scandiaca חמסנים Stercorariida חופית אלפינית Calidris alpine שרקרק עם מסלול הנדידה מאירופה לדרום אפריקה אלבטרוסים עם כנפיים מותאמות לתעופה יעילה כנפים עגולות וקצרות שאינן מאפשרות תעופה יעילה שחרור<> אדום חזה Turdus merula <>Erithacus rubecula

נדידת הציפורים . , בארצנו היושבת על השבר האפריקני-סורי חולפות פעמיים בשנה כחצי מיליארד ציפורים תופעה שאי אפשר להתעלם ממנה ולא לנסות להבין את הגורמים . וה"כלים" שיש לציפורים כדי לבצעה, אף על פי שיש הרבה קבוצות של בעלי חיים, שתי הקבוצות: הימית והיבשתית נודדות באופן קבוע, נדידת הציפורים היא הבולטת והמרשימה ביותר במגוון דרכיה. העלוית האפורה לדוגמא, שוקלת פחות מ10 ג' מסוגלת לעוף מסיביר ואלסקה ולחרוף מעבר לסהרה למרחק של 12,000 ק"מ ולחזור בדיוק מדהים לאותו בית גידול באביב הבא. שחפית הקוטב עפה בין תחומי הקטבים הארקטי ואנטרקטיקה בנדידה למרחק של עד 15,000 ק"מ : נדידות הצפרים תפסו את תשומת הלב האנושית מאז ימי קדם, בתנ"ך מוזכרת הנדידה העונתית ...גם חסידה בשמים ידעה מועדיה ותור וסיס ועגור שמרו את עת בואנה ... ירמיהו, ח'7 ...המבינתך יאבר נץ, יפרש כנפו לתימן... איוב, ל"ט 26 , אבל רק בעשורים האחרונים בעזרת פיתוח טכניקות מחקר שונות, במיוחד הטיבוע, הנעזר בצפרים אפשרו לגלות את פרטי התנהגות הנדידה במספר רב של מינים ולהבין את יסודות הנדידה. לא כל תנועה הנעשית על ידי ציפורים מסווגת כנדידה אמיתית, לעיתים יש תנועה של צעירים שלא קשורה בגלי נדידה מחזוריים או שינוי פתאומי וחריף של אויר קר, הגורם לקיווית המצויצת לנדוד, גם בצורת או קור ממושך הפוגעים בזרעים ובמזון של אוכלוסיות הלמינג לדוגמא, המשמש מזון . ל"עקב המכנסים" ול"לילית השלג" גורמים להם לנדוד בחיפוש מזון. מצב דומה וממושך באזורים מדבריים גורם לנוודות אזורית של ציפורים במידבר נדידה מאופיינת: בסדירות, קביעות וההשפעה על אוכלוסיות שלמות. הצפרים נעות בין בית הגידול והחריפה שיכולים להיות במרחק רב , זה מאפשר להן פעילות , במשך כל השנה בלי צורך לפנות לשנת חורף כפי שעושים בעלי חיים אחרים. רוב הנדידות הן בין קווי רוחב צפוניים או ממוזגים, לממוזגים או לאזורים טרופיים . ולהיפך בחזרה, אבל לעיתים קרובות הם גם כוללים מרכיבים אורכיים. למשל ציפורים מפנים היבשת, שחורפים באזורים חופיים, או אלו מאזורים הררים החורפים במישורים נדידה לפעמים כוללת שינויים משמעותיים באזור המחיה הטבעי, מאזור מיוער לערבה או מטונדרה לים פתוח כמו החמסנים, נדידה משפיעה על מספר עצום של ציפורים באזור הפאלארקטי כ 40% נוטשים את בית גידולם המוערך בחצי מיליארד ציפורים לאזור הטרופי אפריקני. בדומה לכך התהליך מתרחש בצפון אמריקה ודרומה. הרבה מינים הם מהגרים חלקיים, עם מגוון של צורות נדידה מישיבת קבע (יציבים) ושל הגירת חלק מהאוכלוסייה למרחקים קצרים יש יחס ברור , בין סוג המזון וניצלו להיקף ההגירה כך ציפורים האוכלות זרעים, נבטים או ניצנים, הניתנים להשגה במשך החורף הממוזג נוטים לנדוד הרבה פחות מאוכלי חרקים למשל האחרונים שאינם יכולים להשיג את מזונם בחורף. גם למורפולוגיה ויכולת התעופה של כל מין יש השפעה רבה על הנדידה. למשל התרנגוליים והאלקיים הם , בעלי יכולת תעופה נמוכה ולכן נודדים פחות לעומתם לנודדים הקלאסיים יש מבנה אווירודינמי של כנפיים צרות וארוכות כדוגמת היסעורים, החופמיים, השחפים השרקרקים והסנוניות או מטיבי תעופה כמו החסידתיים וחלק מהעופות הטורפים. מינים אלו פיתחו שיטות חסכניות של תעופה והן נודדות יותר משאר המינים שהמורפולוגיה התעופתית שלהם לא מפותחת הנדידה כוללת סיכונים גבוהים לפרטים הנוטלים בה חלק, זה מצריך לעבור מרחקים ארוכים בסביבות עוינות, כמו ימים ומדבריות, עם האפשרות של סערות או סופות חול לבסוף בהגיעם למחוז חפצם, להתחרות עם הציפורים המקומיות. מכל מקום ההתנסות בקשים והתחרות יש לה יתרונות גדולים הרבה מהנודדים במיוחד אלו של המרחקים הארוכים, שייכים בעיקר לקבוצות הטרופיות, אזור המציע תנאי חיות טובים יותר פחות תחרותיות ושרידות גדולה יותר כך, בדרך כלל, הנודדות מרוויחות בהשוואה לצפרים טרופיות היציבות, אף על פי שהן סובלות מתמותה יותר גבוהה בזמן הנדידה, בהשוואה לציפרים יציבות בארצות קרות, הרווח הוא שיפור יכולת ההישרדות שלהם, למרות ההפסד בתהליך הרבייה, שניהם, ההישרדות במשך החורף והצלחת רבייה במשך , העונה תלויה באופן מוחלט בזמינות האוכל. זה ברור שהווריאציות האלה מהוות את הגורם האולטימטיבי באחראיות לאבולוציה של התנהגות הנדידה. אף על פי כן זה באופן מוחלט לא אחד הזרזים שקובע את התהליך אבל הוא גורם מאיץ כמו רביה הנדידה נשלטת ע"י דחף גנטי מולד בקצב מעגלי שנתי קבוע החשוף לתנאים . חיצוניים מה שחשוב וקובע היא תמונת המצב של הגורמים השונים הכוללים תנאי מזג-אויר כמו טמפרטורה, רוחות וכיסוי עננים המתלכדים ומתאימים את המועד Prolactinbr הסימנים הראשונים של התנהגות לקראת הנדידה בעיקר אלו הנודדים למרחק רב, הוא גידול גדול בצריכת מזון, שכנראה נגרמת על ידי הורמון ה . התוצאה היא שכבה הראויה לציון של שומן מתחת לעור, בשרירים ובחלל הבטן. הכמויות של עודפי השומן מגיעות ל 3-5% של משקל הגוף אצל ציפורים יציבות . אבל 13-25% אצל הנודדות למרחקים קצרים ו30-47% אצל הנודדות למרחקים ארוכים. יש גם המכפילות את משקל גופן כמו אצל החטפיתיים מ11 ג' ל22 ג' . רזרבות השומן האלה משרתות כ"מיכלי דלק" ענקיים וכן מספקות את תצרוכת המים במשך מעוף הנדידה חישבו ומצאו שציפורים קטנות עם עודפי שומן של 40% משקל הגוף יכולות לעוף כ100 שעות בלי הצורך לאכול, המכסה מרחק של כ 2500 ק"מ. חופית אלפינית שתעלה את משקלה מ50 ל110 ג' התוצאה התיאורטית של עודף השומן היא היכולת לעוף עד 4000 ק"מ. זה מסביר את היכולת של הציפורים, החוצות את ים תיכון ומדבר סהרה במעוף ללא הפסקה. התקופה השנייה של התהליך הנדידה מאופיינת בשינוי התנהגותי יום יומי בו הציפור משנה את ההתנהגות כדי ל"שכוח" את הקצב . היומי הרגיל ולעבור לקצב של פעילות חדשה זאת יכולה להראות כחוסר מנוחה. כפי שנצפה בציפורים בכלוב, עמידה בפינת הכלוב, קפיצות ומכות כנפיים תמידות בין הקבוצות והמינים השונים יש מגוון בדרך הנדידה. רוב ציפורי השיר נעות בעיקר בלילה, לבדן או בקבוצות קטנות, בגבהים שבין 1,000 עד 5,000 מ' לעיתים . אף יותר, בחזית רחבה מבלי להתחשב בתנאי השטח מתחתיהן. במשך היום הן נחות, ואם התנאים מאפשרים הן מלקטות מזון להעשיר את רזרבות השומן בגופן. גם חופמאים, רליתיים וברווזים נודדים בלילה. בניגוד להם סנוניות וסיסים הניזונים מחרקים תוך כדי מעוף ועופות כדוגמת חסידות, שקנאים או ציפורי טרף הנעזרים בזרמי אויר חם - תרמיקות. הנודדים במשך היום לעיתים במספרים גדולים נוטים לעקוב אחר ציוני דרך, כמו רכסי הרים וחופים, המתרכזים במייצרים או נקודות . גיאוגראפיות אחרות, כדוגמת הבוספורוס, גיברלטר וכמובן מפרץ אילת ה"יושב" על השבר האפריקני-סורי והמספק תנאי גלישה מעולים איך הציפורים הנודדות מנווטות היא אחת התופעות המרתקות והמסקרנות. עד היום רב הנסתר על הגלוי. דבר אחד ברור, נוודי היום מנווטים בעזרת השמש ומתקנים . את הניווט בגלל שינוי מצב השמש המשתנה בזמן המעוף בעזרת שעון ביולוגי פנימי כמו בניווט אמתי. בדרך דומה, נודדי הלילה מזהים ועושים שימוש בכוכבים מספר מחקרים ניסויים שנערכו כבר ב1970 הראו שהרבה ציפורים מסוגלות להשתמש בשדה המגנטי של כדור הארץ למטרות של ניווט, שחייבות באופן ברור להיות שימושיות באופן מכריע בימים מעוננים. בנדידה למרחקים קצרים, היכולת להכיר ציוני דרך על הקרקע חשובה ומכרעת, כפי שמרחש בדרך כלל עם ציפורים . הנודדות למרחקים גדולים במשך היום, כמו העגורים, האווזים והחסידות הלומדים מאפיינים גיאוגראפיים, כמו קווי חוף, הרים, נחלים גדולים או אפילו ערים לבסוף כמו אצל היסעורים הגדולים החושים של הציפורים הקטנות חשוב לבניית הקן והמשך הדור בסוף המסע, מכאן הכיוון המצפני שבעקבותיו מתקיימת הנדידה הוא לחלוטין מולד כפי שנצפה בגרמניה, סבכי בכלוב כיוון את עצמו לכיוון דרום-מערב בתחילת שלב ההכנה השני לקראת הנדידה. כיוון שבתנאים טבעיים היה . מוביל אותו לחצי האי האיברי וזה היה אחר כך משתנה באופן אוטומטי בכיוון הדרום, ומסתיים באפריקה ולא באמצע האוקיאנוס האטלנטי מחקר הקשור בהתנהגות מולדת של בקרה גנטית בחלק מהמינים הנודדים מצא, שהצאצאים של השחרור ואדום החזה נוטים לנדוד ולהתקדם בנדידה יותר ארוכה . מאלו של היציבים, במילים אחרות הנטייה לנדידה היא מורשת. מצד שני, כאשר מגוון תכונות הקשורות לנדידה ניתנות לירושה הן עלולות להיפגע כתוצאה , מהכלאה אצל הסיבכי שחור-כיפה למשל, הנודד ממרכז אירופה עם אחרים שהם ברובם יציבים מהאיים הקנאריים, התוצאה ציפורים עם היבטים כמו אורך כנף תזמון חילוף הנוצות יצור רזרבות שומן, ואינטנסיביות ומשך זמן של חוסר מנוחה טרום נדידה. המציאות של ריבוי צורות גנטי יכול להסביר מדוע מין ייחודי של אכלוסיה נודד או יציב ברמות שונות, באותה דרך שאוכלוסיות אנושיות ושונות משתנים בהן צבעי העור או שיער ויכולים להיות דומיננטיים. זה גם עוזר להסביר את הגמישות היחסית של הנדידה כמו במקרה של ה"בזבוז האירופאי" שביסודו הוא יציב במרחבי המזרח התיכון ולמרות זאת התחיל בשנים האחרונות להתיישב במרכז . אירופה תופעה גלויה לעין אצל ציפורים המנצלות אשפה המושלכת ברחבי אירופה, כמו "החסידה הלבנה", "הדיה האדומה" והשחף שהופכים להיות יציבים תהליך זה מביא למסקנה הגיונית שהרצון לנדוד תלוי בשינויים המהירים הנוטים להסתגלות. תבנית הנדידה הידועה כיום מפתחת לאחרונה זיקה חדשה בניגוד לשיאה של תבנית זו שהתנהל לפני 15,000 שנים בתקופת הקרח האחרונה. HOME